אלוהים מיטיב עם החוסכים לפנסיה

ושוב בזכות גברת כהן מחדרה ואדון וילסון משיקגו תפרח תעשיית הסטרט-אפ הישראלית,
וההיי-טק ימשיך לחיות ולבעוט. הרי, אחרי הכל, לאן יפנו המשקיעים המוסדיים?

מאת: אריאל מליק

כל מי שעוסק בתחום ההיי-טק או קרוב אליו מקשיב באחרונה לקולות הדאגה "נו מה יהיה?", "אמרנו לכם שהבועה תתפוצץ" וכדומה. אין שיחת שישי שבה דיון על ההיי-טק ומצבו לא עולה על השולחן והתמונה אינה אופטימית. ואם לא די בכך, העיתונות – הכתובה והאלקטרונית – אינה טומנת את ידה בצלחת. כותרות בנוסח "משבר ענק בענף ההיי-טק", "סוף עידן", "נסגרו עשרות חברות ופוטרו אלפי עובדים" מתפרסמות חדשות לבקרים.

האומנם? האם אכן זהו סוף עידן ההיי-טק? האם אכן נופצו כל אותם חלומות על עמק הסיליקון של המזרח התיכון? מנקודת מבטן של קרנות הון הסיכון – כפי שנשמעה מפי ראשיה בכנס ה-Money Tree האחרון – נראה כי אכן זה המצב. יתרות המזומנים בקרנות הולכות ואוזלות, וגם אותם שניים-שלושה מיליארדי דולרים שבקופתן (לאף אחד לא ברור מהו הסכום המדויק) "יבוזבזו" תוך זמן קצר על חברות ותיקות וחדשות. ואם הכסף בקרנות יאזל – מה יהיה על תעשיית הסטארט-אפים בפרט וההיי-טק בכלל, שכסף זה הוא הדלק המניע שלה?

אז אולי צריך להרגיע מעט את ההיסטריה, "להרים את המסך" ולבחון מהו מקור הדלק של קרנות הון הסיכון עצמן.
מעט היסטוריה. קיימים חילוקי דעות מתי החל עידן תעשיית הון הסיכון העולמית. יש הטוענים כי התעשייה החלה עם הופעת קרנות ההשקעה האמיתיות הראשונות בשנות הארבעים-חמישים בארה"ב ויש אחרים הטוענים כי התפתחות הקרנות החלה בשנות השישים. נראה כי קרן הון סיכון הראשונה, כפי שאנו מגדירים הון סיכון, החלה לפעול בשנת 1972. בשנות השמונים, עם הופעת קרנות ה-LBO, קרנות ההשקעה הגדולות וקרנות המיזוג והרכישות. בשנות השמונים אף החלה באינטנסיביות אופנת חברות ההשקעה והרכישות הממונפות וכמובן ההשקעות בחברות ההיי-טק.

על דבר אחד אין עוררין; מקור הכסף העיקרי לאותן קרנות השקעה, בנקים להשקעות וחברות השקעה, הינם הגופים המוסדיים. גם אג"ח הזבל, שכוכבן דרך בשנות השמונים, לא יכלו לפרוח ללא הרכישות וההשקעות שביצעו בהן קרנות פנסיה, קופות חסכון, חברות ביטוח וכיוצ"ב.

בארה"ב בלבד יש עשרות אלפי גופים מוסדיים בגדלים שונים, המנהלים סכומי עתק של טריליוני דולרים רבים. גופים אלמוניים יחסית הנושאים שמות כ"קופת החסכון של עובדי עיריית פניקס", "קרן הפנסיה של גננות מדינת אוהיו", "קרן הפקדונות והחסכונות של פועלי הרכבת", כמו גם שמות המוכרים לנו יותר כקרנות סיטי גרופ, צ'ייס ואחרים, מנהלים סכומי עתק בתחומים שונים. חברות ביטוח אזוריות ומדינתיות מנהלות כל אחת סכומי השקעה המוערכים במיליארדי דולרים, אך לכולם בעיה אחת מרכזית – התחרות על התשואה.

למנהלי ההשקעות של גופים אלה אין כלל ספק שאם הם לא יספקו את התשואה הגבוהה ביותר לגב' סמית' מקליבלנד או למר וילסון מקונטיקט (או במקרה של המוסדיים הישראליים – גב' כהן מחדרה), הרי שאותו משקיע קטן יעבור למוסד לניהול השקעות טוב יותר. לכל ברור כי אין זה חוכמה לקנות אג"ח של ה-Treasury ל-30 שנה בתשואה של שישה אחוזים או כל השקעה סולידית אחרת, ומכאן שעיני אותם מנהלי השקעות נשואות כל הזמן לאיתור השקעות בעלות תשואה גבוהה ככל האפשר.

מנהלי קרנות הון הסיכון האמריקאים והישראלים השכילו החל מאמצע שנות השמונים לשכנע גופים מוסדיים כי ביכולתם להשיג תשואות נאות תוך השקעה במיזמים שונים. הניסיון המוצלח של אותם מנהלי קרנות הראה כי יש כיסוי להבטחות, כשחלק ניכר מהקרנות הראה תשואות ממוצעות של עשרות אחוזים בשנה ומתוכם אף היו שהשיגו IRR העולה על 100% לשנה בממוצע. נכון, היו קרנות שהשיגו תשואה נמוכה יותר והיו אף כאלו שכשלו לחלוטין בהשגת המטרה, אולם יש להבין כי מנהלי ההשקעות באותם גופים משקללים את פיזור ההשקעות שלהם כך שייקח בחשבון כשלונות והצלחות, כל עוד התשואה הכוללת תעלה באופן סביר עד גבוה מעבר לתשואה "הנורמלית" והרגילה.
הנתונים הללו – של סכומי הכסף האדירים הפנויים בידי הגופים המוסדיים האמריקאיים והקצאת חלק מסכומים אלה להשקעות בעלות סיכון/סיכוי גבוה יותר – פועלים לטובת תעשיית ההיי-טק וקרנות הון הסיכון הישראליות.

אם יתבצע סקר בין מנהלי ההשקעות של הגופים המוסדיים האמריקאים, אני מוכן להמר כי כל או לפחות הרוב המוחלט של אותם מנהלי השקעות נחשפו להיי-טק הישראלי ומודעים לפוטנציאל העצום הטמון בו. אני בטוח עוד כי חלקם הגדול אף שמע על התשואות שחלק ניכר מהקרנות הישראליות השיג למשקיעים בהן. יחד עם זאת, אני מוכן גם להמר על נכונות הנתון המדהים הבא: לפחות 90% מאותם מוסדיים מעולם לא פגשו קרן הון סיכון ישראלית או ראו מצגת שלה. איני מדבר על מוסדיים קטנים בעיירות שכוחות אלא על חברות וקרנות מכובדות בערים הגדולות. בטוחני כי אם יופיעו בפניהם אותם מנהלי קרנות הון סיכון ישראליות ותיקות, עם ניסיון והצלחה מוכחת, יוכלו לגייס כסף רב לקרנותיהם.

הבנת האופן בו פועל השוק המוסדי האמריקאי, המשקיע גם בזמנים הנראים קשים והבנת הראייה לטווח ארוך שלהם יביאו למסקנה המתבקשת שגם בשנה הקרובה, הנראית כרגע כשנת משבר, נראה גיוסים של מאות מיליוני דולרים רבים, אם לא מעבר לכך, ע"י קרנות הון הסיכון הישראליות. יתרה מכך – האמרה השחוקה – Buy Low, Sell High – אף תביא לכך שיהיו הזדמנויות רבות וטובות לא פחות מבשנים עברו. תשואות הקרנות ירדו אולי במעט, אולם כל עוד ישיגו מנהליהן תשואות הנראות "נאות" בעיני אותם מוסדיים, הכסף ימשיך לזרום לקופותיהם.

המשחק, כנראה, לא נגמר. הוא רק מתחיל.

אריאל מליק – מתמחה בשוק ההון ומשקיע בחברות אנרגיה וביוכימיה, איש עסקים ויזם